הנה מתחיל לו הבלוג...

אז הנה מתחיל לו הבלוג... פוסט ראשון ובו אספר על מה ולמה, וכיצד זה נולד לו פתאום עוד בלוג. גם אני כמו רבים מסתובבת בלילות (פחות) ובימים ומגלגלת בראשי את הרעיון כבר תקופה ארוכה, כותבת פוסטים למגירה ותוהה אם ומתי להיות אמיצה מספיק ולצאת ולחשוף אותם החוצה, לקהל הרחב (או המצומצם)... לכם. וההתלבטות, הו... כמה היא ארוכה, מצד אחד הדחף. והרצון לחלוק, לספר, לשתף בדברים שנראים לי מעניינים, או יפים, בדברים שנוצרים אצלי על המסך של המחשב ונשארים בייני לבינו בלבד. הידיעה שרק אם נשתף אם אחרים, אחרים גם יוכלו להשתמש בכישורינו (יש לזה שם נוסף, קוראים לזה שיווק). מרבית הפרויקטים המעניינים שיצא לי לקחת בהם חלק עד היום, הגיעו אלי כי מישהו ראה משהו שעשיתי – איפשהו... וכך זכיתי! "שלח לחמך על פני המים" (ככה אומרים?), אז אני שולחת ומופתעת כל פעם לראות לאן הוא מגיע וכיצד זה חוזר אלי. ומהצד השני – המבוכה מהחשיפה, אולי בעצם עדיף להישאר באנונימיות? מה אני אתן עכשיו לאנשים לראות מה אני עושה ואעמיד את עצמי כך למשפט פומבי? ומה הם יחשבו עלי? ומה יהיה להם להגיד? כן, זה מלחיץ להעמיד ככה באור את מה שייצרת, שעבדת קשה למענו ולומר: זה שלי, את זה אני עשיתי, מה דעתכם? למעשה זה בדיוק מה שאני עושה בכל פעם שסקיצה שלי יוצאת מהסטודיו ונשלחת לעייני הלקוח, רק שאז הקהל הוא מצומצם הרבה יותר. ובכלל – למה שאני אטריד את לקוחותי עם חיי הפרטיים? ולמה שאטריד את חברי עם העבודה שלי?? למה ולמה ומה יחשבו... סיפור חיי פרויקט הגמר שלי בתיכון עסק בזה בדיוק – יותר מעשור עבר והנושא עדיין רלוונטי. אז בשביל מה? אני אגיד לכם בשביל מה, כי זה מרגש! כי הסיפוק שמגיע עם התגובות של הסביבה הוא עצום. אין, לא יעזור, כמה שנאהב את עצמנו, שנקבל את עצמנו, שנעריך וכו'.. בסופו של יום אנחנו זקוקים לפידבק החיצוני הזה. בעצם – למה להכליל, אני זקוקה לו. כן מודה באשמה, אני זקוקה לאישור חיצוני, להיות גאה בעצמך זה טוב ויפה אבל כשאחרים חולקים איתך את ההתלהבות הזאת, משמח אותי פי 10! אחח, החשיפה הזאת כמה היא מלחיצה, וכמה הלחץ הזה עוצר אותנו? כמה פעמים נמנעתם מלעשות משהו שרציתם רק כי פחדתם מהתגובות של הסביבה. או שאולי זאת רק אני?? אז הנה אני מתגברת על הפחד ופותחת לפניכם את הסטודיו שלי, את החיים שלי ואת האהבות שלי. מכאן זה כבר החלק שלכם, אתם מוזמנים לאהוב – או שלא, להגיב – או שלא, להיות צופים מהצד, או להרים אלי טלפון ולרקום ביחד פרויקט חדש, תעשו מה שטוב לכם ותהנו!

בתמונה: גלויה שנגנזה מתוך הפרויקט: אוטיזים, התבוננות בעולם מקביל